<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ג</h1>
<h2>דף צז:</h2>
ומצאתי בשם רבינו שמואל בר' מאיר שפסק הילכתא שאור ועיסה שני שמות ומשערינן בס' אע"פ ששניהם עיסה דומיא דחומץ ויין דהוו שני מינין. ואיל ושור ועז שלשה מינין ומשערינן בס' וכולן שמותיהן חלוקין הן דאע"ג דכולן הן בשר (ו)בשר אינו השם. ואפילו נבילה בשחוטה איכא למ"ד בהקומץ רבה (מנחות כ"ג ע"א) דהוו מין בשאינו מינו ואע"פ ששניהם מין אחד. ואפילו מין במינו טהור וכ"ש מין טהור וטמא שהרי (ב') שמות חלוקין. וכן מיני עופות כולן משערינן בס' בין טמאין בטהורין ובין טהורין שנאסרו במין טהור אחר. אבל ביצים טהורות בביצים טמאות וביצי עוף טהור בביצי מין עוף טהור אחר כולן מין אחד הן ובמשהו, דכולהו ביצים מיקרו דומיא דחמירא דחטי וחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשיכרא דכולהו שם אחד ובמשהו כדאמר רבא (ע"ז ס"ו ע"א) כולהו חמירא מיקרו וחלא מיקרו. ואני מצאתי בשם רש"י דעוף ובשר הוי מין במינו. ונ"ל דסבר לה כר' עקיבא דאמר חד מינא נינהו לעניין נדרים כדאיתא בנדרים (נ"ד ע"ב) ובריש פרק כל הבשר (ק"ד ע"א) ורשב"ג פליג עליה והלכה כר' עקיבא מחבירו. ואי משום הא לא איריא דהא תנן נמי התם (נדרים מ"ט ע"א) הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק ור' יאשיה פליג עליה כדמפרש, ואי הוה נפל בשר נבילה צלי בקדירה לתנא דמתניתין אין נראה שהיה נקרא מין בשאינו מינו לעניין ביטול איסור, אלא לא מדמינן ליה (לא) לעניין נדרים לא להקל ולא להחמיר. והא דתניא (צ"ח ע"א) ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאים מותרות, ואע"ג דהוו מין במינו טהורות, ההיא לאו ר' יהודה היא דאמר מין במינו לא בטיל אלא לרבנן דאמרי מין במינו בנותן טעם, שאין טעם במים משמנונית הביצים הילכך טהורות, אבל לר' יהודה אע"פ שאין בו כח לתת טעם במאכל אסור הואיל ואינו פגום ולא דמי לנבילה מסרחת ובלבד שלא יהיה בו שאינו מינו שיבטלנו בס' דקיימא לן (ק' ע"ב) כל מין ומינו ודבר אחר, שאינו מינו רבה עליו ומבטלו. ופסק זה לא נהירא, דאפילו כר' יהודה היא דכמיא הוא וכדאמרינן בפרקין אמרי אינשי כמיא דביעי בעלמא. ועוד פסק הרב חלב ובשר שני שמות הן ובס'. ושומן הלב וכנתא לאו בשר מיקרו אלא חלב כדאמרינן (מ"ט ע"ב) חלב העשוי ככובע אינו סותם דהיינו טרפשא דליבא, וכיון שנפל בו חלב משהו של איסור נאסר. ואפילו חלב פרה שנפל בחלב טהור של רחל מין במינו הוא דהאי והאי חלב מיקרו. ושומן של צלעות ושל חזה ושל אליה בשר מיקרו ולא מין חלב, ואם נתבשלו עם חלב של איסור בס' ואם נתבשלו עם בשר איסור במשהו כגון בצלי או ברוטב עבה שהקיפה דקדק של בשר הוא, אבל ברוטב רכה שיש שם מים הוה ליה מין ומינו ודבר אחר כגון מים ובצל וקפלוט וקיימא לן ס(י)לק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו בס', ואפילו הוי מינו רובא ודבר אחר הוי מיעוטא סלקיהו לאותו מינו כלא היה. ונראה דכל בשר ובשר מין במינו הוא ואין לחלוק בין איל ושור ועז דאזלינן בתר לשון בני אדם כמו בנדרים, ותניא במסכת נדרים (נ"ד ע"ב) הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר וכו' עד ומותר בבשר דגים וחגבים, והכא נמי כולהו בשר מיקרי. ואע"פ שיש בני אדם רחבי לשון שאומ' בשר שור בשר איל בשר עז, מכל מקום רובא דאינשי בשר סתם קרו להו ולא גרע מחמירא דחטי ומחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשיכרא דאע"ג דאיכא דקרו להו הכי, אמרינן (ע"ז ס"ו ע"א) חמירא סתם מיקרו. וכן כל הדגים מין במינו וכן כל העופות. ואיזהו חלב אסור חלב הכליות והכרס ושעל הדקין אבל שומן הירך מין בשר הוא. וחתיכה שאסרה שלא מינה בנותן טעם הולכין אחר האוסר והנאסר להחמיר, כגון בשר שנאסר בחלב של איסור אוסרת חלב של היתר במשהו (והולכין) [דהולכין] אחרי האוסר שהרי טעמו של אותו משהו האוסר, בחתיכה זו, ובין רבנן ובין ר' עקיבא ליתן טעם כעיקר אית להו בפרק אילו עוברין (פסחים מ"ד ע"ב), ובפרק בתרא דע"ז (ס"ז ע"א) א"ר יוחנן טעמו ולא ממשו אסור כטעמו וממשו אך במלקות חלוקים. ואוסרת נמי בשר היתר במשהו דהולכין אחרי נאסר כדאמרינן (ק"ח ע"ב) חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. ונפלא בעיניי פסק זה, שאפילו יש בו טעם חלב הלא רבא (ע"ז ס"ו ע"א) לא אזיל בתר טעמא אלא בתר שמא ובין לקולא ובין לחומרא, הילכך מין ומינו הוא לגבי בשר ולא לגבי חלב היתר. ואע"ג דבפרק כל הבשר (ק"ח ע"א) אמר רב כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב בשר אסור וחלב מותר ופרכינן עליה דאי ס"ד (אי) איפשר לסוחטו אסור חלב נבילה הוא, היה בידו לדחות ולומר שכיון שבשר מועט ויורה גדולה של חלב איבד שמו הראשון של בשר. ובכף חולבת של בשר שפסקו רבותי' כמו שנכתוב לפנים שטעם בשר הנפלט ממנה או טעם חלב ששניהם איסור הוו להו מין במינו לגבי בשר היתר ולגבי חלב היתר לאוסרה במשהו, שאני התם שהכף אין לו שם בשר ולא שם חלב. ומיהו הואיל ונפיק מפומייהו דרברבתא ראוי לסמוך עליהם ולהחמיר. ועוד פסק הרב כבש ואיל ורחל כולן מין במינו ושם אחד להם כולם קרויין שה וכולן קרויין כבש, כדכתיב (ויקרא כ"ב כ"ה) ושור או שה וגו' וכתיב (שם ד' ל"ב) אם כבש יביא קרבנו וגו'. ושומן הדקין של עופות ושל דגים שני מינין שהרי של דגים קרויים קרבי דגים ושל עוף מין חלב הוא שהרי קרוי חלב כדתניא בפ"ק דביצה (ז' ע"א) האוכל מנבלת עוף טהור כו' מן הדקין או שהמחה את החלב וגמעו. (ואם מוסיף לבור) [ואני מוסיף לבאר] כאשר היה מדקדק אבא מרי הלוי דתנו רבנן בפ"ק דכריתות (ד' ע"א) ועשה אחת ועשה הנה לחייב על כל אחת ואחת שאם אכל חלב וחלב שם אחד בשני העלמות חייב שתים, ופי' ר"ש התם שם אחד שני זתים מחלב הכליות או שני זתים מחלב הדקין. אבל שני שמות בהעלם א' חייב שתים, פי' כגון כזית מחלב הכליות וכזית מחלב הדקין ב' שמות הן. לפי זה נראה לי דה"ה חלב הדקין שקורין אינטריל בלע"ז וחלב הכליות וחלב האליה וחלב הדפנות דהיינו שעל דופני הריאה כולהו מין בשאינו מינו הוא בשמא. ותו פרכינן התם מחכו עלה במערבא ונוקמה להך דאמרינן שני שמות בהעלם אחד חייב שתים כר' ישמעאל דאמר לוקה שלש וכגון דאכל חלב דשור וחלב דעז וחלב דכשב, פי' אע"פ שכולם חלב ג' שמות יש להם שזה קרוי חלב שור וזה חלב עז וזה חלב כבש. ומכאן יש להוכיח שגם בשר פרה ובשר כבש ובשר עז וכל שכן דעוף דג' שמות יש להם והוי מין בשאינו מינו בשמא. ושאור ועיסה מין אחד מיקרו כדאמרינן בפירקין (צ"ט ע"ב) להחמיר מין במינו כיצד שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה. ולא כמו שפסק הרב לעיל וכו'. ובפרק הקומץ רבה (מנחות כ"ג ע"א) גבי בשר נבילה ושחוטה פליגי אמוראי אי אזלי' בתר בטל או בתר מבטל להחשב מין במינו. ובפרק הערל פירשתי לה בחיבור זה (סי' תתק"ו). ובתשובת רבינו יצחק ב"ר יהודה ובתשובת רבינו שלמה נמי פסקו חלב ובשר שני מינים הם. ועוד השיבו כף שנאסרה משום בשר בחלב, הנפלט ממנה בין טעם בשר בין טעם חלב הבשר בשר נבילה והחלב חלב נבילה, ואם נפלט ממנה בחלב היתר או בבשר היתר מין במינו הוא ובמשהו. והראש והרגלים אם נקרא מין במינו עם שאר בשר פי' בתשובותי (לקמן סי' אלף קמ"ד).
